נשלח בתאריך: 31 March 2006 בשעה 19:06

טיפקס? שנות השמונים?
נו טוב.. תוותרו לי רק הפעם.....תהיו לארג'ים.... הלהקה הוקמה ב-1988 האלבום הראשון שלהם יצא ב-1991..... אז זה "על הגבול"
אבל אם יש להקה ישראלית שאני ממש אוהב וכל אלבום חדש שלה הוא חגיגה בשבילי - זו להקת טיפקס. מהסינגל הראשון ששוחרר לרדיו - "הרבי ג'ו כפרה", גיליתי אותה, והתאהבתי.

(כאן בתמונה - מתוך "זהו זה", שרים את "הרבי ג'ו כפרה".)
ההומור שלה תפס אותי. ה"ישראליות" שבה. בלי פוזות, בלי נסיון להיות "חוצלארצי" ולעשות "מה שכולם עושים". קובי אוז תמיד היה הוא, ותמיד עם 2 הרגליים פה בארץ, בלי יומרה ובלי נסיון להיות מה שהוא לא. ובגלל זה אני מאוד מעריך אותו כיוצר, כותב, מלחין, מבצע. מאחורי העטיפה של ה"צחוק" והמוסיקה השמחה הסתתרו טקסטים לא קלים, ומאוד מתחכמים על מחאה חברתית, קיפוח, ואפלייה.

חבר תמיד אומר לי - "מה לך ולטיפקס? אתה לא אוהב מוסיקה מזרחית!" אז קודם כל - "טיפקס" זו לא מוסיקה מזרחית. זה עירבוב של המון דברים, ותיבול במינון נכון של מוסיקה ישראלית עם שורשים ים תיכוניים. מין נוסחה כזו שהמציא קובי אוז. פטנט רשום על שמו בלבד. ו...נכון, אני אגיד "בעדינות" שמוסיקה מזרחית היא לא כוס הקפה שלי בבוקר או כוס התה שלי בערב. וסביר להניח שאם את אותם שירים, על פי אותה נוסחה "אוזית", היו שרים זמרים אחרים, אני לא בטוח שהייתי מספיק סובלני להתעמק בהם. אבל זה רק בגלל קובי אוז ... לזמרים המזרחיים אני לא אאמין אם הם ישירו "אני מסכן והחיים חרא". אבל אם קובי אוז שר "איזה עולם איזה עולם משעמם לי בן אדם" או "שיר על מצוקה שכונתית" באלבום "נשיקה לדוד" ב-1997, ו"העצב עבר לגור כאן" (מתוך המיני-אלבום היפיפה באותו השם שהופיע ב-1998 ושמאוד אהבתי), אז זה נשמע אחרת..... למה? ככה...  כולם אומרים אותו דבר, השאלה היא רק "איך".....

השיא של טיפקס מבחינתי הוא "דיסקו מנאייק" שהופיע ב-1999, ושהיה שיא ההפקתיות של הלהקה. באולפן שלהם, בזמן שלהם, הם "שיחקו" והשתעשעו בסימפולים ובמכונות (תחת שרביטו של "ביג אם" שהפך מאוחר יותר לחצי הצמד "נערי רפול", לו מיקססתי ב-2001 את "אהבה כתומה" ) והוציאו אלבום מופתי שבנוי טלאים טלאים מצד אחד אבל מאוד מגובש מצד שני: הצדעה אמיתית לדיסקו של שנות השבעים תוך כדי עיסוק בצדק ומחאה חברתית. האלבום הדאנסי הזה גם גרם לי לעבוד באותה תקופה על ה"מנ-מנ-מניאק מגמיקס" שנגנז, מיקס שכלל את הלהיטים הגדולים של טיפקס. מאז הופיע "יושבים בבית קפה" שהיה שיא התל-אביביות של הלהקה, אוסף להיטים עם הלהיט "ריקודי עמבה", ואלבום סולו אישי של קובי אוז.

ואחרי ההקדמה הארוכה נגיע לעיקר, שלשמו התכנסנו כאן הערב....
האלבום החדש "רדיו/מוסיקה/עברית"...

"פרח השכונות" ,שבו מתארחת עלמה זק מ"ארץ נהדרת" הוא פרודיה על המפיקים והאמרגנים המוסיקליים שנטפלים לבחורות בבית קפה  ("מתאים לי לקדם אותך למקם אותך לעקם אותך לשקם אותך לצלם אותך לפרסם אותך להפוך אותך לסובב אותך לטפח אותך...") למרות שהיא בעצמה טוענת שהיא לא ממש שווה משהו ("שאל אם אני שרה... אמרתי כן, שרה חרא....") ועושים מהם להיט ("לא משנה, נעשה לך בוק / תשני את הלוק / טוסי לספר במונית / תביאי חשבונית / ולא לדאוג יהיה בסדר את להיט....") (אני חושב שאני יודע מי הנמשל פה אבל אני מנוע מלרמוז.....)
 
ב"תן לי חתימה" צוחקים על היחס של המעריץ המושבע לאמן שהוא אוהב ("תן לי חתימה / תן לי הלוואה... קל להיות זמר נשפך כסף עליך... אז למה הופעה כזאת עולה כל כך ביוקר?") וכשהאמן לא מתייחס אליו כמו שהוא מצפה הוא מתחיל להתעצבן ("איך זה אתה אפס חושב כולם ת'חתיך? / תן לי מיקרופון ביד אני עולה עליך!")

"כלוב של זהב" עם מירי מסיקה הוא השיר שאני הכי אוהב, מילים פשוט יפיפיות ("ציפור בכלוב של זהב / לא רוצה לעוף / היא מתרגלת / שרה מכאב / היא מסתגלת....").

"אהבה ראשונה" היא התיסכול של כל מי שעוזב חברה ("כמה נשיקות היו לי / וכמה מתוקות רצו בי / אבל כל הבחורות שתמיד אני רציתי- ברחו לי...")

"שיר הסטודנט" על כל הסטודנטים שלומדים "בשביל ללמוד", לא יודעים למה וגם לא ממש יודעים מה לעשות עם זה ("אני לומד ביולוגיה - יודע מאיפה הדג מחרבן / מה אני עושה פה בכלל? / על הזמן שלי פשוט חבל / מתי אחזור להודו אני שואל...")

או בקטע הבונוס "פרסומת" הם צוחקים על הג'ינגלים והפרסומות שלוקחים שיר מוכר ומשנים לו את המילים לצורך הפרסומת ("בקרוב השיר הזה יהיה פרסומת / במשרד פרסום יחליפו לו מילים / את הטקסט שעכשיו אני התחלתי / פעם אחרונה שאתם שומעים / הבית שאני שר עכשיו יכסה לי ת'משכנתא / על הבית שעליו תמיד חלמתי...")

הכי הצחיק אותי השיר "עוכר שימחה". כל כך ישראלי, כל כך אנחנו. בחבר'ה שלי היה אחד כזה. לא אוהב חגים ("לא רוצה שום פסח / לא רוצה ראש השנה"), לא אוהב אירועים משפחתיים. אין לו כוח לאף אחד ("אל תמזוג לי לימונדה / אני יכול להיות חמוץ לבד". משפט ענק...) תמיד חושב שהוא סוחב את הצרות של כולם על הגב שלו ("תסלחו לי שאני עוכר שמחה / אצלי בלב המדינה בוכה")  ולא משתף פעולה גם את תדרכו עליו ("כמו ארקדי לא רוקדת כשעצוב"). עד שהגיע פעם לאיזו חתונה הוא הביט לשמיים ואמר "עוד מעט ירד פה גשם על כל החוגגים". ככה בדיוק קרה: לא הספקתי להזמין את העוף מהמלצר והשמיים המטירו כזה מבול שאף אחד לא ציפה בכלל. סיפור אמיתי. נראה כאילו קובי אוז היה שם....

עטיפת האלבום היא בעצם קומיקס, האיורים הם של מישל קישקה ובהם רואים בעצם את הדמויות שבשירים... כמו מה שטיפקס הציגו לראשונה לפני 14 שנים באלבום הראשון.  העטיפה של האלבום הומוריסטית , ממש כמו העטיפה המוסיקלית השמחה. אבל בפנים, בעצם לא חוסכים בכלום: הרבה עוקצנות חודרנית על ה"ישראליות" שלנו, המון מחאה חברתית, והמצב העגום של החיים בארץ. אני שומע את האלבום החדש ולא מפסיק לצחוק מהמילים, שכל כך מצחיקות מצד אחד אבל גם כל כך עצובות.... ורק קובי אוז יודע לכתוב ככה.  דאנס, היפ הופ, סול, מזרחית, ארץ ישראל, הורה, וולס, הכל יחד. כי אלה טיפקס! אמיתיים! ובגלל זה אני אוהב אותם.

נ.ב. ב"דיסקו מנאייק" הצדעתם בין סטיב אוסטין לצ'יטי צ'יטי בנג בנג גם ל"דפשמוד". באלבום החדש שכחתם...

לאתר הרשמי של "טיפקס"

נשלח בתאריך: 31 March 2006 בשעה 19:24

חחח...
האמת, גם לי יש בבית את הדיסק "נשיקה לדוד", וקורה לא פעם שאורח שמגיע ועובר על אוסף ה-CD שלי, מגיע פתאום לדיסק הזה (אחרי שעבר על כל הדפש והטירז-פור-פירז והדייר סטרייטס והג'נסיס וסטינג...), מרים גבה ואומר: "מה קשור?"

אבל מסכים עם כל מה שאמרת, אכן יש משהו מאוד ישראלי בלהקה.
ואני אוהב את ההומור שלהם ואת הנונסנס, שמזכיר לפעמים את התקופה הטובה של "כוורת".
ואפילו את הספר של קובי אוז (זה עם העורב) קראתי לפני כמה שנים ונהנתי.

ודרך אגב - יש בדיסק הזה ("נשיקה לדוד") את אחד השירים הישראלים שאני יותר אוהב: "סתם".

נשלח בתאריך: 31 March 2006 בשעה 19:36

הזכרת את כוורת, אז זה לא במקרה כינו את קובי אוז בתחילת הדרך כ"דני סנדרסון הבא":

"ההשפעה שלהם באה ממוסיקת חתונות. הם עולים על הבמה לבושים פראקים בצבע זהב וכסף זוהר, והם רק רוצים לעשות טוב על הנשמה. המוסיקה עצמה די פשוטה, ובנויה על מעברים גימיקיים. העיקר, כך נראה, היא ההופעה, וקובי אוז באמת נותן שואו מצויין. הוא רוקד, משתטה, מספר בדיחות בקטעי-קישור, והכל במקצועיות. כנראה שהוא יהיה הדני סנדרסון הבא." 
 (דניאל סער - עיתון "במחנה" 28.2.90)

AgentOren כתב/ה: ואפילו את הספר של קובי אוז (זה עם העורב) קראתי לפני כמה שנים ונהנתי.

הספר הוא "משה חוואטו והעורב". יופי של ספר  ואני לא טיפוס של ספרים בכלל....

נשלח בתאריך: 31 March 2006 בשעה 21:57

יא ארכיון מהלך...

נשלח בתאריך: 01 April 2006 בשעה 09:45

לא... הפעם אני לא.... זה מופיע באתר הרשמי של טיפקס...

נשלח בתאריך: 03 April 2006 בשעה 14:45

טיפקס!!.בתור ילד הייתי מטורף עליהם!!.כל פעם שהיה קליפ היו אומרים לי ואני הייתי רץ לראות את קובי החייל(קובי אוז)ואת החברים שלו!!.בפורים גם שלחתי משלוח מנות לחייל בשם קובי כי חשבתי שזה קובי החייל :)

נשלח בתאריך: 03 April 2006 בשעה 16:04

אגב... להערה שלי "טיפקס? שנות השמונים?" הגיב קובי אוז בפורום של "טיפקס":

"די נכון לכתוב על "רדיו/מוסיקה/עברית" בפורום שנות השמונים,
דוגמאות:
"פרח השכונות" נכתב בהשראת להיט אייטיז של "הליגה האנושית" (תנחש איזה)
"רק איתך" מושפע ממהלכים של "קיור" ו"להק שחפים".
"הבלדה על שאול כוסברה" קורץ ללהקת "דיבו"
"שיר הסטודנט" מתכתב עם תומס דולבי וז'אן ז'אק פרי.
ו"וואלס הזמר" מתנהג קצת כמו שנסון של "תא רך".

ראה רשימת ההצדעות על גבי הדיסק.

תודה על המילים המחזקות."

תודה קובי...

נשלח בתאריך: 03 April 2006 בשעה 22:01

את "פרח השכונות" לא ממש אהבתי, אבל המילים שלו מוצלחות מאוד...

אני ממש ממש אוהבת שירים שלהם כמו "יש לי חברה" ו"זמנים קטנים" שהם מצויינים מבחינת מילים ומבחינת מוסיקה. עושים לי תמיד מתוק בלב... לא מזמן דיברתי עם מישהי מהעבודה שלי עליהם והגענו למסקנה שטיפקס אחת מהלהקות הגדולות בארץ.

alpha כתב/ה: AgentOren כתב/ה: ואפילו את הספר של קובי אוז (זה עם העורב) קראתי לפני כמה שנים ונהנתי. הספר הוא "משה חוואטו והעורב". יופי של ספר  ואני לא טיפוס של ספרים בכלל....

גם אני אהבתי אותו.

נשלח בתאריך: 23 January 2007 בשעה 19:12

טוב שיש כאן שרשור לטיפקס...

יש מה לחדש

המון המון ריספקט ובהצלחה...כפרות עליכם!!